איך הצלחתי לעבור ממצב דיכאון למצב "שימחון" / דיקלה קרן פלאצ'י

איך הצלחתי לעבור ממצב דיכאון למצב "שימחון" / דיקלה קרן פלאצ'יreceived_1268985999830355

איך הצלחתי לעבור ממצב דיכאון למצב "שימחון "!
(בסוף טיפ להורים כיצד לחוות רגשות )
אני זוכרת את עצמי אמא צעירה בת 20, עומדת מול המראה מרימה עם שתי אצבעות את הלחיים ומנסה לבדוק איך זה מרגיש לחייך.
"תחייכי כבר דיקלה יש לך ילד שכל כך רצית,יש לך תינוק מקסים, את אמא כמו שרצית, תחייכי"!
לא הצלחתי במשך שנים לחייך לעצמי מול המראה.
הייתי יוצאת לרחוב מביטה בנשים שמחייכות ולא מבינה למה אני לא מצליחה לחייך לילדים שלי, הייתי מתקרבת אליהן, בגינה השכונתית בבני ברק, מתחברת אליהן כדי להכיר צורות חיים חדשות, שמחות יותר מנסה ללמוד כיצד לפחות "לזייף" שמחה כזאת מתפרצת.
העדפתי לישון רוב הזמן. הייתי קמה ליום עם הילדים עושה רק את מה שצריך וכל היום מתגעגעת למיטה לברוח מרגשות.
לפעמים לילות שלמים לא הייתי נרדמת ושוב קמה מהמיטה,עייפה ליום חדש.
"עייפה מהחיים "-כך הגדירה אותי גיסתי ואני נעלבתי.
לפני הרבה שנים המילה הזאת דכאון הייתה ממש מפחידה,
לומר למישהו שהוא בדיכאון,ישר השליך עליו את הצורך בכדורים ובכך שהוא צריך טיפול .
במבט לאחור גדלתי בבית עם סיטואציה מדכאת. אבל כנערה לא הכרתי את המושג הזה ולא ידעתי שיש אבחנה רפואית כזאת ושיש לה טיפול תרופתי או רגשי.
בגיל 23 אחרי 3 לידות ליוויתי אדם לפסיכיאטרית ובשיחה איתה היא ביקשה ממני לעזור גם לי עם כדורים .
והשמיעה פעם ראשונה את האבחנה "יש לך דיכאון אחרי לידה "!
יצאתי ממנה מצוידת בכדור חדש בשם "רסיטל".
תוך כמה שבועות המוח שלי התחיל להפיק מחשבות שמעולם לא פגשתי הרגשתי שהאופי בתוכי משתנה אני הופכת ליותר יעילה פחות רוצה לישון ומצליחה להרים את עצמי .
השמנתי מאוד והכדור טישטש את החושים שלי.
בגיל 27 התגרשתי עם 5 בנים, חודשיים אחרי הגרושים נוספו לי גם סימפטומים של חרדות.
בקיצור "חגיגה" בלתי ניתנת לשליטה, הרגשה שאני כלואה בגוף שהוא או רועד(במשך ימים שלמים) ומפחד או קופא במקום.
עד גיל 30 ניסיתי להחליף עשרות כדורים ומשלא מצאתי את האחד המתאים החלטתי לצאת למסע ללא כדור .
מצבי החריף עד כדי כך שנאלצתי לבקש מאבי ילדי לגדל את חמשת הבנים,על מנת שאוכל להיכנס לשיקום יום.
מחלקת שיקום יום היא מחלקה בה את בעצם מגיעה לבית חולים כל יום משעה 8 בבוקר עד 2 בצהרים וחוזרת הביתה. משתתפת במגוון טיפולים כמו תאי צי, ריפוי באומנות, ריפוי בבישול, ריפוי בפסיכודרמה, שיחה בשבוע עם פסיכיאטר ושיחה נוספת עם פסיכולוגית.
לראשונה בחיי גיליתי את כוחו של המעגל ואת עוצמת הריפוי בדיבור מול כולם, וחשיפת הרגשות והאירועים המשמעותיים בחיי שבעצם הביאני עד הלום.
דיברתי תמיד ראשונה כי כולם התביישו לדבר, החלטתי שאני לא מתביישת ושיש לי 5 ילדים שמחכים לי בבית, שאני חייבת לחזור אליהם במהירות האפשרית .
שאלתי את כל הרופאים והמרפאים למיניהם האם אני אצא מזה לגמרי ?
כולם גלגלו עיניים ובחצי פה תירצו לי למה זה מאוד קשה
ואולי רק אחרי גיל 40 וכו וכו.
דבריהם ממש הרגיזו אותו.
והחלטתי ללמוד הכל על כל הסימפטומים של חרדות ודיכאון.
למה? כמה? ואיך ? מה גורם למה ?
מהם החומרים שיש בכדורים שקיבלתי ולמה אני לא מייצרת אותם לבד.
אספתי ידע עצום קראתי ספרים ומאמרים על פסיכולוגיה ומחקרי מוח ועד חיפוש בתורות עתיקות, נפתחתי לעולם שלם שגילה לי ממה מורכבת נפש האדם.
וכשעושים עבודה יסודית, בתוספת געגועים לילדים, ההחלטה וההתכוונות להפוך לאדם מאושר הפכה לפרויקט חיי !
ממאמר למאמר הבנתי שיש עוד מלא ידע שלא כתוב בספרים, וכמו שיש אנשים שנרפאים מסרטן, גם אני חייבת להצליח,ופניתי לחקירת סיפורי ריפוי מוצלחים.
ויצאתי לחפש מטפלים בשיטות רבות ומגונות ,למדתי רייקי רפלקסולוגיה, עיסוי, הילינג,ריפוי בתקשור, אימון אישי, דמיון מודרך, תטא הילינג, ועוד.
עבדתי רק כדי לממן את הטיפולים הרבים.
בכל טיפול התמסרתי לריפוי שלי ותוך כדי טיפול סיגלתי לעצמי שיטה שבה יכולתי גם להביט בו מהצד, על מנת לזהות מה עובד לי ומה מדויק לי בטיפול ומה מסייע פחות. ומיד לאחריו מלאתי במחברות את כל התהליך שהיה בו.
אספתי כלים רבים להתגברות עד אשר הגעתי לריפוי מלא.
היום אני בת 36 שותפה פעילה בחייהם של ילדי ואף מסייעת להם בדרכים מקוריות להתגבר על חסרוני בעבר.
אני מסייעת לאנשים רבים להביט פנימה לתוך הכאב שלהם ולהצליח לרפא אותו.
אני רוצה לשתף אתכם באחד השלבים הראשוניים בריפוי עצמי, השלב הזה הוא תהליך שבהתחלה לא הבנתי שאני צריכה לעבור וכשהואא התגלה בפניי הצלחתי לזרז את הריפוי שלי באופן משמעותי.
לתהליך הזה אני קוראת "השתקת קולות השפיטה החיצוניים" או האפשרות להביט בעצמי בחמלה.
קל לנו מאוד לשפוט את עצמינו, אנחנו חיים בחברה תחרותית ששואפת להישגים מושלמים בכל תחום, ומי שבינוני אינו נחשב, תרבות הה "להיות הכי הכי", הכי יפה, הכי מושכת, הכי מצליח, הכי עשיר.
התרבות הזאת השרישה בכל אחד מאתנו את הקול השיפוטי הזה שמזין אותנו בארס משתק.
מין זמזום פנימי שגורם לא פעם למצב קיפאון בחיים, לפעמים גם במשך 10 שנים ויותר. לפעמים אנחנו כלל לא מודעות ומודעים לוו ונותנים לו כוח לנהל את חיינו במשך זמן רב .
פיתוח היכולת להביט בעצמי עם המון חמלה ללא שפיטה על מצבי כיום וללא בושה ,מאפשר להביט על עצמי כמו שאני כרגע בלי הרעשים של הסביבה, ובלי להיכנס למצב מדכא של רחמים עצמיים (פעם הייתי מלכת הרחמים העצמים).
הדבר דומה לסיטואציה הבאה: אנחנו שומעים שיר ברדיו הביתי. שיר שמח,עצוב או מרגש אולי אפילו שיר נוסטלגי מפעם מתקופת התיכון, אנחנו מנסים להאזין לרגשות שצפים בנו ופתאום מהרחוב מגיע רעש של מקדחה עוצמתית שקודחת בקרקע שליד הבית שלכם.(קודחת בור באדמה לעמוד בטון )
בבת אחת הרעש מבחוץ מעלים את השיר בבית, השיר הפנימי ברדיו ואנו עוברים למצב ויתור על השיר ברדיו ומתעסקים במשהו אחר אוו שבכלל יוצאים החוצה לכעוס על הרעש שמפריע לנו להיזכר בסיטואציה מהתיכון מלאת הגעגוע שבה רקדנו סלואו ראשון.
הרעש מבחוץ הוא זה שמסיח את דעתנו מהרגשות האמתיים שלנו, הרעש הזה הוא השפיטה שלנו על הרגשות שלנו. ברגע שאנחנו עסוקים בשפיטה את עצמינו אנו שוב נועלים את הרגשות שאנו חווים עכשיו, הרעש מבחוץ כל כך חזק ומחריש אוזניים שאנו ממש מתאמצים להביט פנימה ואז אנחנו מתעייפים ומוותרים – כך נוצר עיקוב עצום בריפוי שלנו את עצמינו.
ישנה עוד אפשרות להגיב לרעש הנכפה מבחוץ ,
האפשרות היא להתחבר לאוזניות אנו מכניסים את האוזניות לאוזניים ממש חזק בפנים וממשיכים להיזכר בסיטואציה הכול כך נעימה והראשונית שלנו מהתיכון.
אנחנו נזכרים בריחות של המועדון בו רקדנו (אולי הדיסקוטק של פעם)
אנחנו אפילו נזכרים בתובנה שנשארה לנו מאותו ריקוד, אולי היא הפכה לאהבה הראשונה שלנו אולי נשבר לנו הלב באותו לילה.
הנה עוד דוגמא מהחיים
נסו לדמיין לרגע תינוק שבוכה כי הוא רעב, צמא או עייף ואז דמיינו את אותו התינוק עובר במאית השנייה לצחוק כי משהו מצחיק אותו.. ואז שוב לבכי כי משהו הפחיד אותו.
תינוקות לרגע לא מביטים על עצמם ושופטים את הרגשות שעולים מתוכם והם היו ממשיכים להתנהג כך גם בחייהם הבוגרים,תינוקותת ימשיכו לעבור מרגש לרגש במהירות עד ש…..
עד שמישהו, מעולם המבוגרים, ימתח עליו ביקורת ויאמר להם משפט מבטל כמו "מה אתה בוכה כמו תינוק" או "מה אתה מרעיש פה עם כל הצחוקים וההשתוללות שלך "!
ומשם הדרך לסגירות רגשית מופנמות ושפיטה עצמית היא קצרה ביותר.
טיפ קטן להורים , נסו להרגיש כשאתם בבית עם הילדים מתי הם באמת באים עצובים או שמחים וכיצד אתם מגיבים אליהם,האם התגובה שלכם שופטת את ההרגשה שלהם ומדכאת אותה או מאפשרת להם לחוות את רגשותיהם במלואן .
אני מאמינה שלכל אדם באשר הוא יש את הרשות להיות אנושי ,עייף, חלש, כועס, פוחד
וברגע שהוא או היא ירשו לעצמם להיות בתוך הרגשות הללו ולחוות אותם, בלי הקול המרעיש הקודח והשופט הזה, הקול המשווה אותי לאחרים,או הקול של "מה יגידו".
החיים יהפכו לחוויה הרבה יותר פשוטה ומהנה.
ואז נצליח להכיר את הקול הפנימי שלנו הקול האמתי זה שהכרנו בתמימות הילדית כשעוד היינו תינוקות.

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?