העולם הצף I אנונימי

העולם הצף I אנונימי

כשהיא עוברת במסדרון המואר קלות על ידי נורות לדים קבועות בקיר, היא לא יכולה להתעלם מהציורים הענקיים המעטרים את הקירות. איך לא שמה לב אליהם כשעברה פה בדרך לשירותים, אז, בתחילת הלילה? היא מנערת את מחשבותיה, תחילת הלילה נראה לה כמו לפני המון זמן.

אז היא מיהרה להוריד את התחתונים, לשבת על עיגול הפלסטיק המבריק (למה הוא למטה?) ולהשתין מהר ככל האפשר. היא זוכרת שהיא לחצה ולחצה אבל הפיפי, כאילו קיבל חיים משלו, סירב להאיץ בעצמו. לא רק זאת, נדמה לה שחלל השלפוחית הכפיל את עצמו והפיפי ניגר ממנה, ארוך ואיטי.

היא חידדה את שמיעתה ונטתה קדימה. שקט. הוא נשאר במקומו על הספה. היא סקרה את החדר הגדול באופן מפתיע וציינה לעצמה את עיצוב הרטרו של האמבטיה ואת הכיור הגדול הקבוע בקיר מימינה. על הקיר מולה הייתה תלויה תמונה קטנה עם מסגרת עץ פשוטה. מספר קווים מופשטים יצרו דיוקן פרופיל פנים של גבר שרק עיניו, גדולות ובצבעי ירוק, כתום ואפור הביטו בה, חודרות. אליס השפילה מבטה אל ריצפת האבן החלקה ולחצה חזק ככל יכולתה. לבסוף התרוקנה, ניגבה בתשומת לב, סידרה את שערה מול המראה ענקית, יישרה את השמלה ויצאה אליו.

עכשיו היא מביטה בתמונות העצומות במסדרון כשרק תחתוניה עליה ובגדיה מונחים בערבוביה בין ידיה ולא מבינה כיצד פספסה את הדימויים המוגזמים האלה, האם הייתה עד כדי כך שיכורה?

היא התחילה לשתות מוקדם, בבית, כשעוד חשבה להעביר לילה שקט עם סדרה אמריקאית טובה ומורכבת, יש הרבה כאלה, וחברה הורידה לה את כל העונות של כל הסדרות "הכי שוות" והבטיחה לה הנאה מושלמת. היא מזגה לעצמה יין ותכננה לראות סדרה על עולם הפרסום של שנות החמישים. עשרים דקות בתוך הפרק הראשון היא כבר הרגישה שאין שום סיכוי שהיא מסיימת אותו. הוא שעמם אותה למוות והיין לא הצליח להרדים אותה אלא להיפך, העיר בה משהו תוסס. היא קמה מהספה והתנערה, שמה מוסיקה (ספרינגסטין) ובדקה מיילים במחשב. שום דבר חשוב, ידיעון של אנונימוס לזכויות בעלי חיים, מייל של מילי הרכזת לספרות והזמנה להופעה. היא שוב קמה ומתחה את אבריה, התסיסה הפנימית הלכה והתגברה עד שנהייתה לרעש. היא הייתה חרמנית. הבית היה מטונף. ערמות הכלים בכיור, הרצפה עם גללי האבק שלה, הספרייה המוזנחת, טוב, היו לה שתי ברירות, או להתחיל לנקות או לצאת. היא העדיפה את השנייה. ההזמנה במייל חיכתה לה – הופעה של הרכב אקספרמנטלי. יותר טוב מכלום אמרה לעצמה, התלבשה ויצאה.

המקום היה כבר מלא כשהגיעה, מעין חורבה ישנה מחולקת לשני חללים ובמה מאולתרת. בצד ישב בעל המקום ומכר בירות גולדסטאר ממקרר ישן שעמד לידו תמורת עשרה שקלים. אליס אהבה את המקום ממבט ראשון. מגניב, הייתה המילה הראשונה שעלתה במוחה כשהזמינה בירה מבעל הבית המזוקן. חמוד, הייתה המילה השנייה שעלתה במוחה. ההופעה התחילה בלי שתשים לב. לפתע הייתה מוסיקה והבמה נתפסה על ידי מספר נגנים שהתנהלו בעצלתיים כאילו הם בנוחות חדרם ולא מול קהל. בצד, ליד מחשב, התיישבה מישהי והפעילה וויז'ואל שהוקרן מאחוריהם. שקט השתרר בקהל. חוויה, הייתה המילה השלישית שעלתה באליס בעת שהחלה לנוע לצלילי הגיטרה המנסרת.

אין לה מושג כמה זמן נמשכה ההופעה, אבל היא כן זוכרת עוד שתי בירות לפחות, עוד בהייה בבעל הבית המזוקן והאדיש אליה באופן מפתיע, היא זוכרת שהוויז'ואל הצליח לשאוב אותה בעזרת מעבר חצייה אי שם, שעוברים עליו כל כך הרבה אנשים עד שהוא נראה כמו ציור של ג'קסון פולוק שהתעורר לחיים והחל לנוע מעצמו, היא זוכרת את נגן הגיטרה שניגן במשך כל הסט כשגבו מופנה לקהל, היא זוכרת כמה טלטולי ראש, חדר שירותים מטונף עם סימני חרא על הדופן הפנימית של האסלה, היא זוכרת שהמוסיקה הסתיימה והיא גילתה, אי אפשר לומר שבמפתיע, שהיא הכי מבוגרת וגם, ככל הנראה, הכי עלובה.

בכל זאת, הייתה לה אפשרות לקום ולעזוב, לחזור אל עולם הפרסום האמריקאי בשנות החמישים כפי שהצטייר בסדרה המעולה, הכתובה לעילא, מפתיעה כל כמה פרקים, בכל זאת, זו הייתה אפשרות טובה בהחלט אבל היא לא עשתה זאת, בכל זאת, היא נשארה ושתתה עוד בירה אחת וחזרה אל השירותים והמראה השבורה, סידרה את שיערה, מתחה את הגופייה על שדיה, והתיישבה על ספה מרוטה מעור ליד הבמה המרוקנת.

נגן הגיטרה של הלהקה ישב ליד וגלגל סיגריה. כעת ראתה את פניו שנראו צעירים ורכים. הוא הידק את הטבק והעביר את הנייר על קצה לשונו. ואוו, הייתה המילה שעלתה על שפתיה. ואוו, היא אמרה. הגיטריסט פנה אליה בחיוך, "רוצה?" הושיט לה את הסיגריה, כן, אמרה והניחה אותה בין שפתיה. הוא שלף מצית והדליק אותה. היא שאפה עמוק. היה לה כיף, כיף אמיתי. הגיטריסט גלגל עוד סיגריה והדליק, אז, אמר, מה את אומרת על ההופעה? היה בו משהו נינוח, לא מחייב, מעולה, היא אמרה, איפה אפשר לשמוע עוד? הוא שלף את הסלולאר מכיסו האחורי, הניע את אצבעו למעלה ולמטה עד שעצר והגיש לה אותו, זה הדף שלנו בפייס אמר, תעשי לייק כשתגיעי הביתה, היא הסתכלה כמה דקות על הסטטוסים המוזרים באנגלית והגישה לו, בסדר, אמרה, אין אלבום או משהו כזה? זה אקספרמנטל, אמר, כל הופעה זה משהו חדש, אנחנו עולים ומנגנים מה שיוצא באותו הרגע, אה, אמרה, מעניין. הפלאפון שלה רטט לפתע, הודעה מקובי (כך היא מכנה אותו) פנויה לשיחה? לא, אמרה בלבה וחזרה אל הגיטריסט, מתי יש עוד הופעה התעניינה בחיוך גדול, נראה כבר, אמר, זה אקספרמנטל, אין חוקים לזה. הטלפון שוב רטט, אני פנוי, היה כתוב על הצג הכחול, יופי אמרה בלבה, אבל אני לא. מישהו חשוב? שאל הגיטריסט, לא ממש ענתה בחיוך ושיכלה את רגליה.

זה לא היה לגמרי שקר. קובי לא היה באמת חשוב בעיניה והיא מעולם לא פגשה אותו. הם הכירו באיזה חדר צ'ט לילי שקרא לעצמו "איכותיים בלבד" ואכלס כמה דמויות וירטואליות מעניינות עם ניקים משונים כמו "לאונרדו," "החתול של שרדינגר" וכו'. היה לו אותו טעם בספרות כמו לה והוא קרא שירה מכל העולם, בקיצור, עד סוף השיחה הראשונה הוא כבר ידע שהיא אוהבת בעיקר להיות מעל הגבר בזמן הזיון. הסקס הסייברי ביניהם אופיין בפתיחות בעיקר בגלל שידעה שאין לה שום עניין לפגוש אותו ולכן הרשתה לעצמה להפליג אתו במילים מחרמנות במיוחד. היא מעולם לא שיקרה לו, שדיה באמת עומדים בגאון ולא נופלים, היא באמת לא מגלחת את כל שיער הערווה שלה אלא רק קוצצת בצורה אסתטית. הוא, מצדו, התגלה כטיפוס שמעדיף לתאר לה איך הוא היה יורד לה ולא מזיין אותה באלימות. היא אהבה את זה, היה לה נוח עם העמדה השולטת, זה ניחם אותה ואפשר לה חופש פעולה אתו. הוא הסכים להכול, מעולם לא ניסה לדחוף לפגישה ממשית או אפילו לשיחת טלפון כל עוד שלחה לו הודעות מחרמנות כשהמילה "כלב" משורבבת בין המילים. למען האמת היא נהנתה להשפיל אותו ולדמיין אותה דומיננטית בזיון. זה היה בסך הכול מילים, מילים מרעישות, מופקרות, אבל רק מילים, גם אם הרגישה לפעמים מלוכלכת. קובי אהב את המילה הזאת, מלוכלכת.

אבל עכשיו היא הייתה כל כולה פנויה בשביל הבחור שישב מימינה ועישן. הרעש המוכר התגבר בתוכה. אז, היא אמרה, יש לך גם חומרים משלך? הוא הנהן לחיוב, עובדים על משהו אמר, לא אקספרמנטל, אבל אחר, אחר לגמרי. ואוו, אמרה, נשמע מטריף, כן, אמר, מטריף. אני רעב, הוסיף, בא לך לאכול? יש בורגר בר מצוין בפינה. היא בלעה את רוקה, בטח, אמרה ונעמדה, הלכנו?

הם יצאו ללחות המעושנת של אוגוסט וצעדו עד לבורגר בר בפינה. הוא הזמין קציצת בשר כבש כפולה, צ'יפס ושתייה. היא הסתכלה בתפריט. הבשר בקר שלהם מצוין, המליץ וכשלא ענתה הוסיף, בעצם יש כאן גם בשר דל שומן. אני טבעונית, פלטה לבסוף, אני פשוט אקח סלט. היא הזמינה סלט ירוק פשוט. טבעונית? פער את עיניו, מה, כאילו, מאידיאולוגיה? היא עצמה את עיניה חזק, כן, אמרה, אידיאולוגיה. אבל לא מפריע לי שתאכל בשר לידי, ממש לא. המנות הגיעו והוגשו להם, הוא נגס בקציצה וניגב את פיו, זה קצת קיצוני לא? כאילו, ככה זה בטבע? היא חייכה אליו והידקה את לסתותיה, כן, אמרה, ככה זה בטבע. אבל אנחנו לא טבע ואתה לא חיה טורפת. כמו שאתה לא אונס, אתה גם לא צד את הפרה ואוכל אותה במקום. אתה מעדיף להזמין קציצה עגולה, ריחנית ויפה ואז לנגב את השומן שנוזל לך מהפה ולשלם הרבה מדי כסף בשביל העונג לאכול איבר של בעל חיים שלא עשה לך כלום. אוקיי אוקיי, אמר, מה עם חיה ותן לחיות? תאכלי חסה מצדי, רק תרדי ממני טוב? אני טורף, ככה אני מרגיש, תראי איך זה טעים לי, לא מגרה אותך? הוא העביר את הלחמנייה מתחת לאף שלה והחזיר לפיו. הריח המתקתק עשה לה בחילה והיא התאמצה לא להקיא בפרצופו באותו רגע. היא החזירה את עצמה לסלט שלה. אני לא אומר, המשיך, אני גם אוהב בעלי חיים אבל ככה זה, אין מה לעשות. הוא סיים את הבורגר שלו ולקח שלוק קולני מהקולה. אז מה, שאל, יש לך חתול בבית? היא הרימה את ראשה מהסלט, היא כבר לא הייתה עצבנית, פשוט עייפה, לא, אמרה, אין לי חתול, כי חשבתי, אמר לאט ובהטעמה, טבעונית, רווקה, גרה בתל אביב, כל מה שחסר בתמונה הזאת הוא חתול סיאמי לא ככה? הוא צחק וטבל צ'יפס שמנוני בערמת המיונז שנחה לידו, אני עדיין רעב, אמר, בא לי עוד בורגר, על מה את ממליצה, כבש או עגל?

דקות אחר כך, בהליכה מהירה לכיוון הרכב, הדמעות פורצות. בקושי רב היא נכנסת למושב ומתניעה אך לא נוסעת. במקום זה היא מרביצה להגה בחוזקה עד שכפות ידיה שורפות. עיניה מתמלאות בדם. איך היא נתנה לו להשפיל אותה כך, העלבון צורב בה זעם. בדיוק באותו רגע היא שומעת את זעקת הפלאפון המתעורר להודעת טקסט. קובי – אני צריך אותך. זה כל מה שרשום. היא עונה בחזרה: מה הכתובת שלך? אני בדרך אליך.

כעת עמדה לפני ציור ענק של אישה אסייתית שכובה ערומה ומפלצת שגופה גוף אדם אך ראשה דמוי תמנון מבצעת בה מין אוראלי כאשר זרועותיה אוחזות את גוף האישה. למרבה ההפתעה פניה של האישה אינם מביעים אימה או תמיהה אלא דווקא עונג גדול.

חלומה של אשת הדייג, אמר קול מאחוריה. קובי עמד בפתח חדר השינה והתבונן בה. כמה זמן הוא עומד שם? תהתה. הוא היה ערום אבל לא נראה נבוך מכך, להיפך, הוא נראה נינוח ורפוי כמו אברו. זה הפתיע אותה שוב, כמו כשהגיעה אליו, כולה נרעשת ושיכורה והוא קיבל אותה בחיוך נעים וברוך שגרם לה לתהות אם הוא לא עושה זאת לעתים יותר קרובות.

היא הופתעה ממראהו. מרוב שהייתה פזיזה לא חשבה על מה יקרה אם לא ימצא חן בעיניה. אבל כשדפקה בדלת החומה והפשוטה נתקפה לפתע בהלה. מה אני עושה לכל הרוחות? איך הגעתי הנה? אבל לא היה לה זמן לעבד את התחושה הזו כי הדלת נפתחה ועמד שם אדם בגיל 40 בערך, לבוש בחולצה לבנה מכותנה ועם מספר כפתורים באזור החזה, ג'ינס פשוט ופנים ארוכים ושחומים. הוא חייך, וזה הרגיע אותה מיד. הוא הושיטה את ידה ללחיצה, אליס, אמרה, קובי, ענה, באמת? שאלה ופסעה פנימה, באמת, אמר וסגר אחריה את הדלת.

ההפתעה השנייה הייתה בפנים. לאחר שעברה מבוא צר היא נזרקה אל מפלס המשקיף אל חלל פתוח, עצום בגודלו, בעל תקרה גבוהה, שנעצר רק בוטרינת זכוכית שלאחריה היא זיהתה מרפסת רחבה. הבית היה מעוצב בטוב טעם ושתי תמונות גדולות של אדוארד הופר היו תלויות על הקיר המרכזי. בשתיהן בלטו דמויות הנשים שחיכו, אחת על הבר ואחת על כורסא ביתית. ככל שהתקדמה פנימה, נגלו לפניה עוד ועוד אלמנטים שהיא אוהבת כמו ספריית עץ מהגוני שכיסתה קיר שלם, מערכת כיסאות עם שולחן בסגנון ערבי ופסל ענק של ראש בודהה שחור שנח לו, הדור ושליו בפינה.

משהו לשתות? שאל קובי היא נפנתה אליו בבהלה, כן, מה אתה מציע? מרוב פליאה לא שמה לב שהוא הולך חרישי מאחוריה, יין? שאל ושלף בקבוק ממעמד יינות מיוחד, כן, למה לא, אמרה, יש לך בית מהמם, הוסיפה, את מהממת, אמר, הרבה יותר יפה ממה שתיארת. הוא מזג לשניהם יין והגיש לה, שבי, הציע לה, תודה, אמרה וישבה. היא לגמה מהיין ועצמה את עיניה. היה לה נעים אבל היא הייתה חייבת פיפי, איפה השירותים? שאלה במבוכה קלה, סוף המסדרון שמאלה הצביע על פתח בקצה החדר, כבר חוזרת, אמרה.

וכשחזרה כבר היה ברור לאן כל זה הולך. האורות עומעמו ומוסיקה חרישית התנגנה ברקע. קובי היה ערום וכשראה אותה ירד על ארבע והתקדם לעברה. הוא חלץ את נעליה בעדינות וליטף את קרסוליה. משהו נבקע בה, כלב טוב, אמרה לו והורידה את תחתוניה.

הוקסאי, אמר קובי והתקרב, אמן יפני שחי במאה ה- 18 וה – 19 וצייר ציורים ארוטיים שנקראים שונגה. הוא נעמד לצד ציור נוסף בו נראים גבר ואישה במשגל סוער כאשר איברו של הגבר מנופח למימדים מפלצתיים, העולם הצף, אמר, זהו העולם של רובעי השעשועים ביפן במאות ה – 16 עד ה – 19 ואופיינו בפתיחות מינית משגעת. בזמן שבמערב הכנסייה הכריזה מלחמה על כל סממן ארוטי, היפנים נהנו להזדיין עם כל מה שזז. תסתכלי פה, אמר, והצביע על ציור עם שתי נשים, כשאחת מהם לובשת מה שבעיניה נראה כמו דילדו שמוכן לחדור לאיברה של האישה הנוספת. זה חסר פרופורציה, אמרה לו, נכון, אמר, הציורים האלה מבטאים את עוצמות העונג של תאוות הבשרים. וגם את הרצון לקעקע את העולם בבשר, להתנגד לארעיות שלו, למוות. הוא התקדם לעברה ותפס בזרועותיה, את הולכת? שאל ונישק את צווארה, בטנה, את איבר מינה. אליס נשענה לאחור על הקיר והתבוננה בציורים, היא תפסה בשערו השחור, מילאה את פיה רוק סמיך וירקה בחוזקה בפניו.

 

 

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?