חסימה בפייסבוק I דפנה טלר

 

חסימה בפייסבוק I דפנה טלר 

דפנה טלר

לפני כמה חודשים הסרתי את החסימה מהפרופיל שלך בפייסבוק. בכל זאת, עברו שנתיים מאז הלילה האחרון שלנו יחד. אותו לילה שבו הבנתי סופית שהכל נגמר.
אפילו הסקס המעולה שהיה לנו נגמר.
באותו לילה נגמר גם הרצון הבלתי פוסק שלי להיות איתך; בפעם הראשונה בחיי לא רציתי עוד להיות לידך.
זו היתה תחושה זרה ומוזרה עבורי, שכן מעולם לא שבעתי ממך. רציתי לחיות איתך עד אחרית ימיי. עד לאותו רגע בו קמתי מהמיטה בשבע בבוקר יום שבת, נישקתי אותך על הלחי, השארתי אותך המום והלכתי.
הלכתי לבלי שוב.

לא התקשרת אחרי הלילה ההוא. גם אני לא. היה לשנינו ברור שזה הסוף. שנה שלמה של אהבה גדולה ואינטנסיבית שכמוה מעולם לא ידעתי, וככל הנראה גם לעולם לא אדע, הגיעה אל סופה.
אחר כך חסמתי אותך בפייסבוק. זה לא עשה לי טוב לחפש את הפרופיל שלך כל הזמן. אז חסמתי, כדי שאוכל להתגבר ולשחרר אותך מהלב שלי.

אחרי שנתיים באמת התגברתי, וכלאחר יד הסרתי את החסימה. כשהסתכלתי על הפרופיל שלך בפייסבוק, לא היה שם שום דבר מעניין. אלא שאחרי כשבועיים שלחת לי הצעת חברות. אני מכירה אותך. את כל התעלולים. אני יודעת שזו לא הצעת חברות תמימה. אני יודעת שלא שכחת אותי. אמרת לי פעם שאתה נצחי. שאתה תאהב אותי לנצח. אני מאמינה לך, ואני יודעת שהצעת החברות הזו היא הנסיון שלך לחזור לחיי.
נכנסתי לכרטיס שלך. פתאום היו שם הרבה פוסטים חדשים, שלא היו שם לפני שבועיים. כאלה שברור לי שהוכנסו בשבילי, ופורסמו בציבורי כדי שאוכל לקרוא אותם. כדי להראות לי שהשתנית והתקדמת בחייך. שאתה כבר לא אותו אחד שהיית בעבר והרס את כל הטוב שהיה לנו יחד.
לא אישרתי ולא הגבתי.
מאז עברו שלושה חודשים. הצעת החברות שלך עומדת בעינה. לא נגעתי בה. בכל פעם שיש לי הצעת חברות חדשה, אני רואה שוב את ההצעה שלך. לא ביטלת אותה. זה קצת מחמיא לאגו שלי, ששוב אתה רוצה להתקרב אליי, אבל לא מספיק כדי שאאשר אותך.

מידי פעם אני נכנסת לכרטיס שלך. מסתכלת על התמונות שלך ובכל פעם אני המומה מחדש. אני מביטה ורואה אותך חי מבעד לתמונות האלה וחושבת לעצמי: "אהבת חיי. כמה אהבת אותי וכמה אהבתי אותך בחזרה. איזו אהבה ענקית היתה לנו. ממש כמו באגדות. איך דברנו על חיים משותפים לנצח ועל טיפוח האהבה הנדירה שלנו". ואני ממשיכה להביט בתמונות שלך ולא מצליחה לתפוס איך הצלחת בנחישות ובהתמדה להרוס את הכל. איך מאהבה כל כך גדולה, הכי גדולה, לא נשאר כלום. כלום.

ובכל פעם שאני נכנסת לכרטיס שלך אני תוהה אולי הפעם אני ארגיש בכל זאת משהו, אולי בכל זאת תצליח להרעיד לי איזה חדר אחד בלב. אבל זה לא קורה. פשוט לא נשאר לי בלב כלום.

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?