טל גלבוע בראיון למלכה אסתר- מגזין נשים חברתי

talggטל גלבוע בראיון למלכה אסתר- מגזין נשים חברתי

בתור טבעונית בעצמי, שנים אני עוקבת אחרי טל גלבוע עוד הרבה לפני "האח הגדול",

יש לי הערצה לטל גם בגלל המובן מאליו כל הפעילות שלה למען זכויות בעלי החיים אבל גם בגלל שהיא מבין הבודדות שהדיבור שלה פשוט שובה אותי, סוג של תמיד אפשר לסמוך עליה שתייצג את עולם הטבעונות המוסרי בכבוד, תמיד התשובות שלה מנוסחות היטב, היא מלאת בטחון ותשוקה באקטיביזם שלה, כנראה שבתוך תוכי יש לי איזושהי שאיפה לעשות כמוה ואיכשהו אני נגררת לעולם של עבודה בית וילדות, כיום אני עושה בגבול היכולת שלי שהוא די מצומצם ונראה שבגלל זה אני מרגישה אשמה על כך ומולי יש את טל גלבוע שהיא הולכת עד הסוף ללא מעצורים ולכן מסקרן אותי, היא גם אימא, גם עובדת ותמיד היא תמצא את הזמן לפעילות המדהימה שלה.

היי טל, נתחיל עם שאלה בסיסית איך הפכת לטבעונית? אבל בעיקר  לטבעונית פעילה בתחום זכויות בעלי החיים?

אצלי זה באמת היה תהליך, לפני בערך שבע או שמונה שנים (יש לי בעיה בשנים) נחשפתי לעניין הזה של ניסויים בבעלי חיים דרך דף בפייסבוק שנקרא "יחד סוגרים את חוות מזור" אז גיליתי שבעצם יש פה חווה שממנה יוצאים גורים לניסויים מחרידים בארץ ובעולם, זו בעצם חווה שחטפו קופות ממאוריציוס , חטפו את גרעין הרבייה, חטפו את הקופות ובגיל עשרה חודשים בעצם חטפו לאימהות את הגורים ואז שינעו אותם במטוסים לכל מיני מעבדות בעולם ז"א שאנחנו המדינה המערבית היחידה בעולם שהיינו מוכנים לעשות את זה וכל חוות הרבייה צמודות למעבדות, השינוע זה "כאילו" הדבר האכזרי ויום אחד ראיתי סרטון , על קוף שנקרא מליש, עשו בו ניסויים בחקר המוח במכון ויצמן, דווקא הסיפור הזה של האחד, של היחיד, העיניים שלו, העצב שלו, כל הזמן יש המון נתונים המון מספרים וקשה מאוד להתחבר לזה אבל האינדיבידואל לסבל של האחד זה מאוד קל, כשראיתי את הסרטונים של הקוף קפצו לי בצד המון סרטונים של שחיטה, בהתחלה איך שקפץ הסרטון הראשון ואני גם זוכרת איזה סרטון זה היה – סרטון של עגל ענק שהכניסו אותו לתא עקדה וסובבו אותו ובעתם באו לשחוט אותו, הדבר הראשון שעשיתי  היה לסגור את הסרטונים, אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לראות את זה ואז ישבתי ואמרתי לעצמי – אני מעריכה את עצמי כאדם עם יושרה פנימית ואמרתי לעצמי אם אני לא רוצה לראות ואם ברור לי שמה שנראה בסרטון הזה זה דבר רע, איך אני יכולה לקחת חלק בזה בלי אפילו להביט לקרבנות בעיניים ואז התחלתי לראות ונשאבתי למרתון של יומיים של סרטונים מהתעשייה, רציתי למות וכבר היה ברור לי שאני הולכת לשנות את התזונה שלי, אבל מכיוון שאנחנו מדברות על כל כך הרבה שנים לפני אז לא ידעתי, איך עושים, מה עושים, זה נכון ,זה לא נכון וממש באותו שבוע, כל העניין הזה היה בתוך שבוע אחד מרוכז ,הלכנו לכמה משפחות שכולן  קרניסטיות , הלכנו בעצם לטיול ביערות הכרמל וראינו פרות, מה שנקרא פרות רועות באחו וכל כך התרשמנו וכמה חמודות הן היו וכו.. וככל שהתקרבנו למשק התחלנו לשמוע צעקות, כאשר כבר היינו ממש קרובים למשק אי אפשר היה להתעלם מהצעקות האלה, הצעקות האלה היו בעצם צעקות של פרה שהפרידו ממנה את העגל שלה, זה היה משק בשר  ובאותו יום, היה שם עגל ששלשל ובעל המשק נתן לו לינוק עשר דקות ואחרי עשר דקות הוא היה מפריד ביניהם, כשאנחנו היינו ליד המשק ראיתי שהפרה נוגחת בגדר בניסיון להגיע לעגל שלה, נוגחת ונוגחת עם זעקות אימה וכאשר שומעים מישהו סובל, אי אפשר להתעלם מהזעקות שלו, אני עמדתי שם והחזקתי  את המעקה ואני זוכרת את עצמי מדברת עם בעל המשק והוא מספר לי שהוא מפריד ביניהם בגלל שהוא משלשל ואז שאלתי אותו- ככה היא כל פעם שאתה מפריד בניהם? והוא ענה לי שכן, אני כבר הייתי עם דמעות בעיניים, אז אמרתי לו- אבל היא כולה פרה, ז"א מה שהגוף הרגיש ומה ששמעתי ומה שהלב כל הזמן בעצם ניסה להתווכח עם המוח, לכן אמרתי "היא כולה פרה" כדי שאני אוכל להמשיך לקחת חלק במה שלקחתי…ואז הוא אמר לי את המשפט שבעצם היה המשפט הכי מכונן של חיי והוא היה – "היא קודם כל אימא" ואז הוא סיפר לי שביום שלוקחים את העגלים לשחיטה כל הפרות רודפות אחרי המשאית , גם במרעה פתוח בגיל ארבעה חודשים מפרידים בין העגל לאימהות ואז הן רודפות אחרי המשאית ונעצרות ליד הכביש שזה המקום שבעצם אסור להן לעבור יותר והוא סיפר לי שהן מחכות בין שבועיים לשלושה, עד שהן חוזרות חזרה למשק הן מבינות שאת העגלים לא יחזירו אליהן ובאותו יום הפסקתי לאכול חיות ואחרי עשרה חודשים הפסקתי גם לאכול ביצים וחלב, זה היה התהליך שלי, עשרה חודשים, אבל לא ידעתי, לא ידעתי שגורסים אפרוחים, שקוטמים את המקור שלהם, לא ידעתי את חטיפת צאצא מיד כשהפרה ממליטה , לא ידעתי מלא דברים , זה לא כמו היום שהמידע נגיש , אני מודה  גם חשבתי מה אני אוכל ז"א הבית שלי היה מבוסס כמו כל בית ,חלב וביצים הייתי צריכה ללמוד הכל לבד וברגע שידעתי והתרגלתי וראיתי שכמה זה קל רק הצטערתי שלא עשיתי זאת  קודם.

איך סדר היום שלך?

ערן ואני בן הזוג שלי פרודים, הסדר הבנות הוא שבוע -שבוע. בשבוע שהבנות כאן, אני מתעוררת לפניהן בשעה 6:40, שותה קפה, יושבת מול המחשב. מכיוון שאני עובדת בערבים, הבקרים פנויים לסידור הבית/אוכל וכו'. מהצהריים מתחיל האיסוף של הבנות, שלוש בנותיי החלו לבקר בגנים בגילאים שנתיים-שנתיים וחצי ותמיד החל מהצהריים היו בבית. בערבים אני עובדת באימונים אישיים בתחום חיזוק הגוף. בין אם הבנות כאן ובין אם לא, החיים שלי מורכבים מבלת"מים רבים, רק השבוע "נאלצנו" להגיע ב 9 בבוקר לירושלים לקיים מחאה נגד הפקרת קופי חוות מזור ע"י המדינה, אתמול לדוגמה, שידרתי ברדיו (יש לי תכנית של שעתיים כל יום שלישי) ומיד אח"כ טסנו לתעד השמדת תרנגולים בפרקטיקה של חנק בקצף, ז"א מאוד קשה לי לדעת מה ילד יום, לצורך העניין שהתחלנו את החסימה ב"זוגלובק", לא ידעתי שנצליח לחסום את המשחטה במשך שבוע, ז"א אני עוסקת בזה מרבית שעות היממה שלה לפעמים הדברים מתוכננים ולעתים לא. בכל מקרה תמיד שאני צריכה את עזרתו של ערן בין אם בזמן נישואינו או לאחר מכך, מדובר בגב חזק ותומך מאוד. אני מחזיקה בדפים חזקים בפייסבוק הדורשים תחזוקה כבדה מאוד גם כן:) "קירות שקופים" ו"החזית לשחרור בעלי חיים". יש ימים עם הרצאות, ראיונות וכו'.

איך השילוב מסתדר- אימא לשלוש בנות, פעילה אקטיביסטית מבין המובילות ועוד עובדת?

המאבק לא רק שלא פגע בי אלא העצים והחכים את ההוויה שלי כאישה וכאדם בכלל. אני לא חיה חיים שגרתיים ובנאליים, בהשתתפות שלי בתכנית ה"אח הגדול" גיליתי עד כמה אני חזקה, המקום הזה של להיות במקום מנותק, עם אנשים שלאו דווקא הייתי בוחרת להיות לידם באיזו צורה שהיא ופתאום ממקום בו אני ראש תנועה רדיקלית אשר נמצאת בחזית, סובבת אנשים אפילו מצאתי עצמי מבודדת חברתית שם, לא לראות את בנותיי שלושה חודשים וחצי ברמה שהגעגועים והדאגה ממש כבר הכאיבו פיזית, מצחיק אבל דווקא שם הבנתי עד כמה יש בי כוחות. לי ברור דבר אחד, עצם היותי אישה, מובילה, גורם להרבה יותר ביקורת, אנשים כולל נשים (התגובות הכי ארסיות בנוגע לאימהות שלי ולהשתתפות שלי באח הגדול הגיעו דווקא מאימהות/נשים) "נכנסים" בי יותר. אין לי צל של ספק שאם היה נמצא גבר במקום שלי לעולם לא היו כותבים לו "אב מזניח" וכו', מה שנכתב עלי עשרות פעמים.

האם המאבק פגע או תרם לך בתור אישה?

בכל אופן נראה לי שמרכיבי האופי שלי בין כאישה או גבר הם מה שקריטיים יותר.

את חושבת שהאקטיביזם פגע לך בחייך בפרטיים?

זו שאלה מורכבת. מאז האח הגדול אני ממעטת לצאת מהבית אם אין לי צורך אמיתי בכך, יש קושי גדול בכך שכולם מזהים ומכירים, בכל מקום שאני נמצאת אני תמיד עושה הסברה, זה תמיד המון אנרגיה. אני יותר "חרדה" לחיים הפרטיים שלי מאז, מרגישה שהייתי חשופה בפני כולם וזה היה נכון לתקופה ההיא, היום אני לא מעוניינת לשתף חוץ ממה שאני בוחרת. לכן שאלות על זוגיות, על מה עשיתי עם הכסף, ועוד ועוד תמיד מרגיזות אותי:)

יש לך רגעי משבר?

בוודאי שיש לי רגעי משבר, אני מתעדת משקים כבר 7 שנים, מהיום שהפכתי לטבעונית, מכיוון שמדובר כבר במאות כניסות, ישנה קהות חושים כזו, זו הופכת להיות "עבודה", נכנסים למשק, מצלמים, יוצאים אך תמיד יש משהו שהוא קורע את לבי במיוחד, לאחרונה זה היה פרה שליקקה את צאצאה המת ללא הפסקה לאחר ההמלטה, פעולת חסימת משאיות של עגלים שהיו בבטן האוניה 26 ימים במסע נוראי ויצאו מפוחדים, עיוורים ומלאים בצואה, זה היה נוראי, אתמול נכחתי לראשונה בתיעוד לאחר השמדה בחנק בקצף של תרנגולים ומעבר למוות הנוראי, נותרו המון גוססים, זה היה פשוט מכמיר לב. אחד המשברים הגדולים שלי הוא מול המשטרה, אני משלמת מחיר כבד כולל ניסיון להשפלה (כמו להתבקש להגיע לחקירה לאחר תיעוד בלול מטילות שבעקבות התיעוד הושמדו כל הביצים במקום וגם 50,000 תרנגולות, להגיע לתחנת המשטרה ולהתבקש לעבור חיפוש, להתנגד, להיעצר, לעבור חיפוש בכח ע"י 4 שוטרות כשכל מה שאני שואלת הוא על מה ולמה? האדם שבלול שלו קרה כל הדבר הזה לא נעצר ולו לשעה). משבר יכול להיות טבעוני שאני מכירה שחוזר לקחת חלק בתופת וכו'. השורה התחתונה שהמשבר יכול לתקוף ליום, יומיים, שבוע אך אני מתרוממת ממנו הרבה יותר חזקה ובטוחה בדרכי.

כיצד את מתגברת עליהם?

אין לי אופציה להישבר, קולם החזק של בעלי החיים חייב להישמע, היחידים בארץ העוסקים בפעילות שטח אינטנסיבית אלה פעילי החזית, התנועה חייבת להישאר חזקה ואיתנה, אלה מבטי הפעילים, סבל בעלי החיים במשקים אבל הדלק החזק ביותר הוא כל אחד השולח לי הודעה שהתקדם לטבעונות, אנשים השואלים כיצד לעבור לטבעונות ולשמחתי תיבת הדואר שלי מלאה בכאלו.

ממה את שואבת כוח? חלק מהאקטיביזם חושף אותך לסיטואציות ומראות קשים מאוד קירות שקופים (צילום ברפתות, בבתי מטבחיים, מדגרות ועוד)

הניסוח הבא עלול להישמע נוראי אבל הכוחות שלי הם לחלוטין מסבל בעלי החיים ומאיך שהאנושות שלנו נראית. כאשר אני נמצאת במשקים וחוזה בגיהינום הסיזיפי זה ברור לי שאין מצב שאשאיר אותם מאחור ללא מאבק, האנושות כולה חולה, שחיתות, מוסר לקוי, אנשים שאין להם בעיה לקחת חלק בזוועות ועוד לגונן על הזכות שלהם להכאיב למישהו, זה משהו שלא יכול לעבור לסדר היום, מדובר בשטיפות מוח רציניות של התעשייה ואנשים לא מתנהגים לפי אמות המוסר האמתיים שלהם, מעטים האנשים שיכולים לעשות בידיהם או אפילו לצפות במה שהם משלמים לאחרים לעשות בשמם, כל שנותר הוא להחזיר אותנו חזרה למסלול. העולם נמצא על בלימה, אנחנו עתידים (בקרוב מאוד) לחוש את הנזק האקולוגי הנוראי של תעשיית המזון מן החי (עליית טמפרטורות, בירוא יערות הגשם והכל בגלל תעשיית המזון מן החי) וחייבים לנסות ולתקן לפני שיהיה מאוחר מדי. אנו חיים כאילו "אחרינו המבול" אבל זו דרך חיים לא מוסרית או אחראית בעליל.

מי מעוררת בך השראה ומחזקת אותך?

הבנות שלי חד משמעית מעוררות בי השראה, נותנות לי כוח והאחריות שלי כאם לעולם טוב יותר עבורן הוא מרכיב נכבד במאבק בו אני לוקחת חלק, בתי האמצעית עברה קשיים נוראיים עקב הטבעונות ולראות את החוסן שלה, את הכוח, את אי הפקפוק בדרך גרם לי להבין עד כמה חזקה היא. לפעמים הן שומעות דברים בבית הספר על אמא שלהן, תמיד מגינות, תמיד גאות ומעריכות, הן מלמדות אותי המון והן לגמרי ההשראה.

כל אדם, גבר או אישה אשר לקחו חלק במאבקים, מובילי דעה, מעוררים בי השראה, ההתנגדות הציבורית, ההליכה נגד הזרם, רוזה פארקס, מלקולם אקס, מהטמה גאנדי, ועוד הם לגמרי השראה.

שלושת הדברים שהופכים אותך למלכה בפני עצמך?

לא מלכה רק עושה מה שמצופה ממני בתור אדם. אבל זה בעיקר תרגום המחשבות והלב לכדי מעשים.

קריאת השטח ולדעת עד לאן ואיפה להרחיב את גבולות הדיון. זה לא פשוט לצאת נגד משהו שמרבית האנשים לוקחים בו חלק. ללמוד, ללמוד, ללמוד, לא להיתקע באגו, ללמוד מכל סיטואציה שקורית, מכל אדם שנקרה בדרכי, לא להתבייש להשתנות.

לסיום מה תאחלי לעצמך?

אאחל לעצמי לחיות בעולם ללא שפיכות דמים מיותרת, לחיות בעולם בו לכולם יש זכות החיים, עולם בריא, משגשג ופורח. לחיות בגן עדן כפי שמגיע לכולנו, נשמע מתיימר ורוחניקי ואחד הדברים שהכי קשים בהסברה הוא כי אנשים לא מאמינים בכוחות שלהם להשפיע, לבצע שינוי אמיתי, לשנות תזונה זה כמובן לא רק זה, זו האמונה שאתה כיחיד בעל יכולת השפעה (בין הדברים היחידים שאשכרה דרך הפה והקיבה ניתן להשפיע באופן גורף על תאגידים, על ניצול וכמובן על חיי האחר שלא עשה לנו דבר רע מעולם.

 

המון המון תודה!!!

מאחלת לך שתמיד ישארו בך הכוחות העצומים והמדהימים האלה ושיתלווה לחייך נחת וסיפוק מכל הפירות שתקצרי עבור בעלי החיים, עבורך ועבור משפחתך- תודה ענקית לך!

צילום  תמונה ראשית -roee shpernik

 

 

 

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?