למה לא שיתפת? I ויולט יהודאי יום בינלאומי אלימות נגד נשים

stocksnap_bpsnq430bvלמה לא שיתפת?  I ויולט יהודאי    יום בינלאומי אלימות נגד נשים

עבדתי בלשכת הרווחה בירושלים,כמו כן התנדבתי בויצו ובעיריית ירושלים כעשרים שנה,הקמתי מועדני נשים,העצמתי ומינפתי נשים שהיו מודרות בחברה,לוויתי נשים שהיו במעגל האלימות,זהו סיפור על אישה מופלאה וחזקה (כך היא נראתה)שהייתה לי זכות מלאה לתת לה כתף,ללוות,להכיל,להעצים ,ככל שהעצמתי אותה הלכתי והועצמתי..

 

לילה צלצול טלפון מקיץ אותי בבהלה השעה 3 לפנות בוקר,ליבי מנבא רעות בטח זאת שוב אימא אולי קרה משהו?מרימה את השפופרת ומצד השני שומעת בכי מקוטע לא מצליחה להבין "סליחה סליחה סליחה על השעה,אבל לא היה לי אל מי להתקשר,את יכולה לבוא לאסוף אותי,אני בתחנת המשטרה,זו הייתה החברה הכי קרובה שלי יעל,תוך כדי שאני מתלבשת בחופזה מנסה להבין מה קרה ?מה יעל עושה שם?,אספתי אותה אל ביתי ישבנו במרפסת עטפתי אותה בכירבולית,הגשתי ספל תה חם,העיניים האדומות לא הפסיקו למרר בבכי שיערה היה שמוט,לא הצליחה לדבר ,אני מנסה להשחיל מילה לשאול מה קרה?"זהו אני לא יכולה יותר,לא יכולה,תצילי אותי,מה לא יכולה למה להציל?לא הבנתי ?יעל נחשבה לבחורה חזקה שתמיד הייתה שם בשביל כולם,תומכת מקשיבה ,תוססת ומלאה באנרגיות,אני התלוננתי על עמוס (בעלה)פערתי עיניים גדולות לא הבנתי אתם הרי הזוג המושלם בחבורה,כולם מקנאים בכם,תמיד שידרתם אהבה,עמוס היה מסמר החבורה כולם היו מתגודדים לשמוע את חוש ההומור והבדיחות שלו,את תמיד היית יושבת ומתמוגגת ממנו,מה אבל תמיד שנסענו לחו"ל הכל היה מושלם וכייפי,פחדתי לספר,התביישתי ענתה יעל בקול חנוקה התביישתי,בתקופת החיזורים שלי הוא היה נופת צופים כרכר וחיזר אחריי בלהט,הרעיף מתנות ,התחתנו בחתונה גדולה ומפוארת,האידיליה הזו לא נמשכה הרבה זמן עד לסטירה הראשונה חודש לאחר החתונה,כששאלתי למה הגיע מאוחר?היכן היה?לא הגבתי לסטירה הראשונה ,הייתי בהלם ומבוהלת,הלכתי למיטה ממררת בבכי מתחת לשמיכה כדי לא להעיר את הילדים,אך במהירה הסטירות הפכו לחבטות עזות,אני מסתכלת על יעל מיניאטורית קטנה ורזה ,עמוס ענק חסון מנסה לדמיין אותה מנסה להדוף אותו…לא מצליחה,יעל ממשיכה ברצף כבר לא בוכה ואי אפשר היה לעצור אותה,הוא היה יוצא ומבלה עד השעות הקטנות של הלילה,בפעמים הבודדות שהיה מבקש ממני להצטרף ידע שאני באפיסת כוחות אחרי יום עבודה מפרך,וטיפול בארבעת ילדינו,אסור היה לי לשאול לאן הלך?במיטה הייתי מחכה מתכרבלת ומפוחדת זמינה להתייחד ואבוי אם הייתי מנסה להתנגד,עבדתי במשרה מכובדת והייתי מאוד מעורכת,אף קיבלתי תעודות הערכה,אך תמיד בבית היה בז ולועג לי,המיוחד לעיני הילדים המבוהלים שלא יכלו גם לגונן,"תשבי בבית בשביל מה את צריכה לעבוד,?בשביל הגרושים שלך?הוא היה בוגד סידרתי,לא בחל בכלום,אפילו בגד עם החברתי הנשואה,בפעמים הבודדות והנדירות ששאל על בגידותי "צרח עליי ואמר שאני "חולת נפש וצריכה אשפוז דחוף"אני ממשיכה להקשיב מוכת הלם מצליחה לשרבב: אני החברה הטובה שלך למה לו שיתפת סיפרת?למה לא שיתפת את משפחתך.?אני התביישתי,פחדתי,ידעתי שהמשפחה שלי לא תוכל להגן עליי,חייתי באלימות שנים רבות ,אך לא רציתי לפרק את המשפחה מה היה עם ילדיי?ידעתי שאין לי לאן ללכת?אני הייתי אדמה פוריה לחולניות שלו ,שמרתי על שתיקה והוא ניצל והפך למפלצת,אסור היה לי לשאול מה הוא עושה עם הכסף?קונה מתנות יקרות ערך למשפחתו ומעולם לא העזתי לשאול?לערער?כשהילדים בגרו האלימות הפיסית פחתה אך במקומה תפסה האלימות הכלכלית והרגשית את מקומה,שום דבר לא היה על שמי,הייתי יושבת חותמת על טפסים ואבוי אם הייתי מנסה לשאול על מה אני חותמת,הייתי כמו מריונטה ,בובה שמושכים לה בחוטים ,בארוחות הייתי יושבת מתוחה לסחוט ממנו מחמאה על הארוחה ,אולי הפעם הוא יאהב,אולי יהיה לו טעים"?אך הוא בקול היה מרעים מה"זה האוכל המגעיל הזה, הילדים היו שותקים שהאוכל עומד בגרונם מבוישים בשבילי וכמובן שלא מעזים להגיד דבר,
אני הייתי אוספת את הצלחות אוספת את פירורי העלבונות שלי,היה יוצא ולפעמים לא חוזר הביתה שילדי ואני מבוהלים אולי קרה משהו לאבא?הנייד שלו תמיד היה כבוי,ארוחות החג שנים על גבי שנים היו אצל משפחתו,חוק בל יעבור,רק פעם אחת לפני כמה שנים הסכים שנחגוג אצל הורי מחוץ לעיר ,כמובן לאחר שבוע של תחנונים,וילדה טובה וממושמעת במיטה,(עברתי את המבחן)מגיע הערב,הוא עדיין ישן ,ילדיי לבושים בבגדי החג נרגשים,אני שוב ניגשת לחדר מנסה להעירו בקול עדין ומתרפס,קום עמוס מאוחר,לפתע הוא קם סטר לי ואמר: את יודעת מה ?לא נוסעים,כולם נשארים בבית,עמדתי מבוהלת וחסרת אונים,בידי האחת הסל מלא בתבשילים שהכנתי,ומצד שני ילדיי צמודים מביטים בי בעיניים מבוהלות,שלא אגיב,נכנסתי למטבח גוררת את ילדיי אחריי מנסה להחניק את דמעותיי ליד הילדים,המחשבות התרוצצו בקדחנות בראשי תסעי את עם הילדים,המשפחה מחכה לך,אך מצד שני איך אלך הוא יכעס,הוא יהרוג אותי,לבסוף החלטתי לנסוע,כמובן הגענו באיחור וכששאלו איפה עמוס עניתי שהוא חולה,התירוץ הזה היה נפוץ,נשארנו ללון שלושה ימים,חזרנו הביתה ,הבית היה נעול,עמוס החליף את המנעול,זה היה העונש שלי שהמרתי את פיו,זו לא הייתה פעם הראשונה שנעל בפניי את הדלת,היו גם ימים יפים נסענו לחו"ל,צימרים,אך מהר מאוד ידעתי שזה ייגמר,חייתי ברווחה כלכלית,בית מפואר שום דבר לא היה חסר,אך הרגשתי כמו בכלוב של זהב ואני כמו ציפור שמורטים לה את הנוצות,הוא היה המחליט "על פיו יישק דבר",חולצה צמודה(כי שמן)אני לא יודעת לכבס,בפקקים הייתי יושבת קפואה ומפוחדת ,אני אשמה שיש פקקים את כל עצביו אני הייתי סופגת,לאט לאט כבר לא יכולתי להסתכל על עצמי,על יעל,נגעלתי מעצמי,הפכתי לצל שקופה ,בלי זהות וקול,בנוסף הבגידות הסדירות שלו המשיכו לפגוע בי כאישה הרגשתי דחויה ומושפלת,ואז אתמול בערב ממשיכה יעל בשקט ראיתי בנייד הודעה מבחורה הערתי לו בפחד מי זאת?פתאום העיניים היפות והירוקות שלו ירקו רשפי אש,חולה את חולת נפש וזרק עליי את השלט של הטלוויזיה,השפלתי את ראשי ,בלי להוסיף מילה הלכתי לחדר השינה ממררת בבכי מתכת לשמיכה חלילה שילדיי לא ישמעו,הוא המשיך לשבת על הכורסה בסלון בגופו המדושן שהטלוויזיה דולקת בקולי קולות בהפגנתיות,זהו לא יכולתי יותר,בבוקר המשיכה יעל הלכתי לקניות בסופר לקחתי את עגלת הקניות לאחר שתי דקות הנחתי אותה,חציתי את הכביש מעבר לכביש הייתה תחנת המשטרה עליתי ושם התמוטטתי,רק לאחר כמה שעות הצלחתי לגולל את מה שעברתי,זהו עכשיו הוא יהרוג אותי,איך העזתי להתלונן עליו,אני לא חוזרת הביתה,תצילי אותי,אספתי את יעל ברעותי כשהדמעות שלי לא מפסיקות לרדת,לא סולחת לעצמי,איך לא ראיתי?איך לא הרגשתי?מלאה ברגשות אשם,לא סולחת לעצמי,אני כאן בשבילך!יעל למה לא סיפרת למה לא שיתפת?

למה לא שיתפת?  I ויולט יהודאי    יום בינלאומי אלימות נגד נשים

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?