שנתיים I אנונימית

שנתיים I אנונימית

שנתיים … שנתיים עברו מאז נפרדנו בנימה דרמטית.

באת לי במקום הנכון בזמן הנכון. קצת לפני שהגרוש עזב את הבית והתחיל מסכת של התעללויות נפשיות וכלכליות שלא תיגמר לעולם.

הכרנו בחבורת זמר. ידעתי שאתה גרוש ושהילדים גרים רחוק ממך והזמנו אותך אלינו לארוחות שישי. כשהגרוש עזב ללא הכנה מראש, לא הודעתי לאף אחד במשך חודש. התביישתי. הייתי בהלם. לא היו גרושים בקהילה שלי והיית הגרוש היחיד שהכרתי ולכן העזתי לספר לך. ישר לקחת אותי תחת חסותך, הוצאת אותי מהבית לשתות קפה, הקשבת לסיפור שלי, סיפרת לי על שלך ומיד הבנתי שיש לי איתך כל כך הרבה יותר במשותף מאשר עם הגרוש, עמו הייתי במשך 11 שנה.

גיליתי חבר תומך ומהר מאד פרחה ביננו ידידות, קירבה ורומן סוער. הגרוש גילה, שלח אחרינו בלשים במשך תקופה. לא היה לי אכפת כי בנינו לנו בועה של חיובי באמצע הבוץ המכוער והכואב של מהלכי הגירושין שלי. זה אפילו הוסיף פלפל והיינו שותפים לפשע. סיפרתי לך הכל, פרקתי, הקשבת וכעסת גם עבורי. אני יודעת שאם הגרוש היה בסביבה היה לך קשה לא לפגוע בו. מזל שהוא עזב את העיר.

רציתי להיות איתך כל הזמן, היינו מבלים סופי שבוע שלמים במיטה, גיליתי את הנשיות איתך, היא פרצה החוצה, פתאום הבנתי שסקס זה סוג של תקשורת הכרחית בין בני זוג, שסקס קושר ומחזק. נתתי את כל כולי. איבדתי את עצמי בתוך הקשר. רציתי. כל כך רציתי לתקן את האוול של 11 שנות נישואין עם התעללות נפשית. רציתי מאד ליצור משפחה חדשה איתך ועם הילדים שלי שנקשרו אליך מאד, רציתי להראות להם שיש זוגיות אחרת, טובה.

הכרתי גבר שבנסיבות אחרות לא הייתי מדמיינת אותו אז לבן זוג הולם – 10 שנים מבוגר ממני, גבר גדול מימדים, לא חתיך ולא מטופח, חסר בטחון עצמי, גרוש 6 שנים עם ילדים שעם הזמן ניתקו איתך את הקשר וגבר ללא אמביציה או דחף כלשהו.

אבל אני לא ראיתי את כל זה. הייתי המובילה, אנרגתית מספיק לשניים, נחושה שאתה הפרק ב' שלי. עברנו חוויות, נעימות ופחות נעימות אך חזקות.

ואז, זומנת לבית המשפט על ידי עו"ד של הגרוש על מנת להעיד. פתאום נגררת ממש אל תוך הבוץ שלי. משהו נשבר. ואז קיבלתי גט. ופתאום לאחר 3 שנים שאנחנו יחד, אני מתכננת את העתיד המשותף שלנו. רומזת לך שעכשיו אנחנו חופשיים, אין בלשים, הכל כשר עכשיו. תבוא אלי ללא הזמנה. לא באת ספונטנית. אז יזמתי ארוחות "משפחתיות" עם הילדים. שוב רמזתי שפעם בשבוע זה לא מספיק. לא באת יותר מהמתוכנן. עברת לדירה גדולה, במשפחה שלך ריחפה התכנית שכשאני אסיים עם ההליכים ונמכור את הבית, אני והילדים נעבור לגור אצלך. לא הרגשתי שאתה מתלהב מזה. לא העלית את זה, ביקשת את עזרתי בבחירת פריטים לעיצוב הבית, הבית שרציתי להבין שיהיה משותף לנו. אך אף פעם לא שאלת אותי, אף פעם לא הצעת משהו בכיוון. בחרתי להתעלם מזה, רציתי לתת לדברים לזרום מבלי להדביק תוויות ולהפוך את הדבר לפורמאלי. אך משהו אמר לי שאתה לא באמת רוצה בכך. אז שאלתי אותך דוגרי: "אתה חי כבר 6 שנים לבד, האם אתה בטוח שאתה רוצה לחיות שוב עם ילדים קטנים להם לו"ז דינאמי?" ענית שכן. אני יודעת היום שפחדת לאבד אותי אם תגיד משהו אחר מזה.

לא ראיתי או לא רציתי לראות שאתה לא מתקשר, לא מביע רגשות, לא אומר כשמשהו לא מוצא חן בעיניך, לא עומד על שלך ובעצם לא מכבד את עצמך קודם כל.

התחלתי לפתוח עיניים ולשים לב לחוסרים רבים שלא ראיתי קודם לכן. אף פעם לא ידעתי מה המקום שלי בחייך. הרגשתי שאתה חשדן, לא מתמסר. פתאום נהיה לי ברור שאתה אדם עצלן ביותר, קשה לך מאד להזיז את עצמך, כל דבר שדורש איזשהו מאמץ מחוץ לאזור הנוחות שלך נתפס כאיום ואז נכנס החוסר בטחון העצמי שלך שלוחש לך שאתה לא מסוגל, שאין מה לנסות, זה אבוד מראש.

הניסיונות שלי לקיים שיחות "רציניות" ו"פתוחות" לא הניבו שיחה של ממש. היית מקשיב, מאפשר לי להוציא קיטור וכשסיימתי ומצפה לתגובה כלשהי או מילים מנחמות שאני טועה, עיכבת את התגובה, ראיתי את הגלגלים עובדים בתוך המוח שלך ולבסוף פולט איזו שהיא מסקנה. ואני דווקא מעוניינת יותר במה שקורה בתוך המוח הזה כדי ליישר איפה שטעית במחשבות ושמסתיימות במסקנה פסימית.

היתה לי הרגשה ברורה שאני לא יודעת מהו המקום שלי בחייך. יותר מזה, הרגשתי חזק שאני לא נמצאת גבוה ברשימת העדיפויות שלך…  וזה בדיוק אחד הנקודות החלשות שלי – שלא רואים אותי, שאני לא שייכת.

ואז הגיע הערב הארור הזה בו שוב קיבלתי הוכחה שאני לא חשובה בחייך ופשוט איבדתי את זה. התכנית שנבלה את סוף השבוע ביחד פתאום לא הייתה אפשרית עבורי. נפגעתי קשות. נפל האסימון שהשקעתי 4 שנים בקשר בו סיכנתי הרבה אך בו אני לבד בזוגיות – הפרטנר בכלל לא על אותו גל.

תגובתי אכן היתה עוצמתית, מה לעשות אני עקרב … אך לרגע לא חשבתי שזה יהווה הסוף של הקשר שלנו ו"פתח מילוט" בשבילך. לי היה מספיק להבהיר את הכעס שלי, שנירגע יום יומיים ואז נדבר על זה, ניישר הדורים ונמשיך לקשר יותר טוב.

מה שקרה לאחר מכן לגמרי יצא משליטתי ולא רציתי בו – נכנסת עמוק למערה. לא תקשרת. לא הגבת לקריאות שלי. התארחת אצל הבן דוד שם אתה מרגיש מוגן והם לא איפשרו לי לבקש את עזרתם ולדבר איתך כדי לנסות להחזיר אותנו.

בכל זוגיות יש אי הבנות, מריבות, טונים שעולים. זה אפעלו רצוי מדי פעם אם יש סיבה טובה לכך ואני לא יכולתי יותר להחזיק את זה בפנים. התחרפנתי עוד יותר מחוסר התגובה שלך, חוסר רצון להבין ולנסות לתקן.

מכיוון שלא הייתה לי תקופת אבל מהנישואין הכושלים כי ישר נכנסתי לקשר אתך, פתאום מצאתי את עצמי בתחתית… שבועיים בכיתי במשך כל היום. הרגשתי אבודה. לקחת לי גם את החבר הכי טוב וסירבת לקיים שיחה טובה על מנת לסגור מעגל. הנחתי לך. הבנתי שאתה זקוק לזמן וזה מה שנתתי לך. אפשרתי לך להירגע ונרגעתי גם אני.

לא הבנתי ולא רציתי לקבל שעבורך נגמר העניין. עברת הלאה. היית עסוק בשיפוצים למעבר הדירה החדשה והיית מוקף במשפחה תומכת שבטח ירדו על כמה אני לא מתאימה לך וכמה נשים לא מעריכות אותך. שמעתי אפילו מפי בת הדודה שאני "ניצלתי אותך".

ומאז, למרות שעברתי טיפול פסיכולוגי שעזר לי מאד, אני לא מצליחה לקבל את העובדה שאתה לא מעוניין לחדש את הקשר, שזרקת כל כך בקלות חיבור חזק שלדעתי שווה להילחם עליו. כל כך קשה לי לקבל את העובדה שההשקעה שלי היתה לשווא, שאתה לא רוצה אותי יותר, שסירבת למשפחה חדשה על מגש, במיוחד עכשיו שאין לך קשר עם הילדים שלך.

ניסיתי לשכנע את עצמי שאני טובה מידיי בשבילך, שאתה לא מתאים לי אבל תמיד ברקע יושב לי שבעצם אתה זה שלא רוצה אותי, שלא מוכן לתת הזדמנות, שמפחד ממני וזה כואב כל כך.

ניסיתי להכיר מישהו אבל לא מצליח לי, אני לא פנויה רגשית ועל כך מסננת חזק ולא נותנת הזדמנות. וכל כך חסר לי לחזור להרגשה של קשר יציב עם מישהו שאני מכירה, לבלות ביחד רגעים של נחת, לצאת לקולנוע ולראות סרט מחובקים, מסג'ים, סקס שהוא התעלסות ולא מכני, מישהו לשים עליו את הראש בסוף היום. ואני עדיין מפנטזת עליך.

שוחחנו אתמול ובשיחה התוודאת שהתחלת קשר חדש ושטוב לך. אני שמחה בשבילך… המשכת הלאה. אני עוד לא שם ….

אני מודה לבורא עולם שהכרתי אותך בעיתוי שהכי הייתי צריכה.

שנתיים … שנתיים עברו מאז נפרדנו בנימה דרמטית וטרם התגברתי עליך.

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?