גדולה מהחיים I אביבה שדה

14446150

צילום: אביטל לוי

גדולה מהחיים I אביבה שדה     יום בינלאומי אלימות נגד נשים

הכל התחיל בפגישה חטופה באוטובוס ,אז הייתי נערה שבדיוק סיימה את השירות הצבאי, שרתתי במשטרת רמת גן, הייתי שאפתנית ,מלאת שמחת חיים, עבדתי אז בעירית תל אביב ונהנית מכל רגע. ראיתי גבר חזק והייתי כל כך צמאה לדמות כזו. מה גם שלא הייתה לי דמות אבהית בילדותי, אבי נטש אותנו בהיותנו קטנים ואימי הייתה עגונה.

ניצני האלימות כלפיי החלו כבר בתקופת החברות שלנו, זה התחיל בגילויי קנאה מטורפת. ביום רגיל אחד הלכתי לעבודה ופתאום הוא הגיע למקום העבודה שלי ודרש שלא יעבירו לי שיחות בטלפון, כולם הוכו בתדהמה ואני לתומי חשבתי שהקנאה שלו אליי נובעת כמובן מאהבה מטורפת וזה החמיא לי.

רק 4 חודשים יחד עם הגבר הזה שבעתיד יהיה בעלי, אבי בנותיי וסיוט חיי, היא הגיעה, הסטירה הראשונה, וזה היה בהפתעה גמורה ובבושה אדירה. הוא ראה אותי בבגד ים לפני קהל גדול של אנשים, ופשוט בלי לחשוב פעמיים הניף את ידו לעבר לחי, כל כך נעלבתי ובכיתי, אבל גם סלחתי.

קיבלתי צו מילואים והוא כעס מאוד ואמר " אין מצב!! עכשיו נרשמים ברבנות!" ושוב בתמימותי חשבתי שהכל בא מאהבה גדולה. בהמשך הוא מאיים עליי שבמידה ולא נעבור לגור בצפת ליד הוריו הוא יבטל את החתונה. לא הייתה לי ברירה כי כל כך פחדתי ממנו. בגלל שהחתונה הייתה כל כך רחוקה רוב משפחתי לא יכלו להגיע, וגם לא חברותיי ,רק אימי ואחותי שעשו מאמץ והיו שם לצידי. מתחת לחופה אני בוכה ובוכה ולא מסוגלת לעצור את הדמעות, כאילו מדובר בהלוויה ולא ביום שמחה, בעודי עומדת שם אחותי אומרת לי "עוד לא קידשו אותך תברחי", שאני אברח ?! הוא הרי יהרוג אותי!!

בעקבות האולטימטום שלו עברנו לגור בצפת, ליד משפחתו הנוראית, השטנית, שאין בפי לתאר את הרוע והרשע הזה, בר דעת לא יבין זאת. הרגשתי בודדה, מנותקת כל כך ובעיקר בוכייה רוב הזמן. הכנתי מאכלים והשתדלתי הכי לרצות אותו, אבל תמיד נכנס עצבני. ביום בהיר אחד כהרגלו נכנס עצבני יותר מכל ושפך לכיור את כל האוכל שטרחתי והכנתי לכבודו וגם סטירה הגונה קיבלתי כי האוכל לא אהוב עליו.

חשבתי שזה טוב שאני אמשיך לעבוד, ובצפת עבדתי בעמידר כמנהלנית נכסים,כמובן שהמשכורת נכנסה לחשבון שלו שאני בכלל לא שותפה בו. אבל כצפוי גם זה נקטע, כי קיבלתי קידום ולטענתו הוא היה מהיר מידיי שכנראה אני מנהלת רומן עם הבוס. דרש שאתפטר מייד ובעודי בהריון,חששתי לחטוף עוד בבית וחששתי לתינוק, עשיתי כמצוותו. במהלך ההריון הראשון שלי, אני לא אשכח לעולם, ישבתי בסלון עם בטן ענקית בעוד שאימו קוראת לו לבוא לאכול דגים, ואני נשארתי בסלון, הרגשתי אכזריות מטורפת, נפגעתי ובכיתי ושוב כלום לא עזר! לא הזיזו לו הדמעות והבכי שלי, הוא היה קר ומנוכר!

והצירים מגיעים, אנחנו נוסעים לבית חולים ושם הוא משאיר אותי לבד בקבלה כואבת ולחוצה עם צירים, כמובן שלא הייתי רוצה אותו בקרבתי כי הוא מלחיץ עוד יותר, אז הוא הלך לישון אצל אימו ובכלל לא התעניין. בשעה טובה נולדת לנו בת, ושוב הריון ולידה ושוב לבד עם הצירים מגיעה לבית חולים, בשעה טובה יש לנו עוד בת. ואני אימא במשרה מלאה ועקרת בית מרצה ומרצה בלי סוף, רק שיהיה שקט בבית. כמובן שביקורי משפחתו ליוו עם העברת ביקורת על הנעשה בבית, מה קנינו, כל פעם שהם הגיעו הייתי משקשקת.

עברו הימים ולפתע הופיע בביתנו האקסית של בעלי וביקשה שייקח אותה לסיור בעיר, אני כל כך כעסתי, כי הרי לי רשימת איסורים והוא יכול לעשות כל העולה על רוחו ?! על כך חטפתי מכות רצח, כולי סימנים כחולים, כואבת ברחתי לדוד שלו להסתתר שם. כל זה בגלל שהעזתי להתערב לו.

חיי הפכו לסיוט גיהינום שאין לתאר עד כמה, פחד ליווה אותי כל הזמן, חוויתי אלימות מילולית ופיזית. ואז שוב יום אחד מתקשרת אליי אשתו של הירקן ומספרת לי שהוא מפרלטט איתה, והציע לה כל מיני הצעות מגונות על דירה שיש ברשותו ששם הוא עושה כל מה שבא לו, ולכן היא מתקשרת ליידע אותי. לקחתי תיק ונסעתי עם שתי הבנות באוטובוס לאימי ברמת גן. אבל לצערי כך קרה מיליוני פעמים בריחות בלי סוף, והוא כהרגלו שולח שליחים שמסבירים לי ש "הכל יהיה בסדר" כל מני מתנות והפתעות פיוס, כל פעם חזרתי וכל פעם האמנתי מחדש לשקרים שלו.

כשהגדולה הייתה בת 5 אמרתי לו שאין סיכוי שאני נשארת בצפת ועכשיו אני רוצה שהילדה תקבל חינוך ברמת גן, אפילו איימתי להתגרש, איומים שחזרו על עצמם כל יומיים כמעט. לבסוף לשמחתי אחרי מריבות, מכות ובריחות הסכים לעבור לרמת גן. עברנו בצמוד לאחותי, במטרה שתשמור עליי מכל פגע, אבל גם שם נמשכה האלימות הוא לא בחל בכלום. אז שוב הייתי בורחת הפעם לאחותי ושוב חוזר חלילה, מתחנן שאחזור, מאיים שיתאבד אם לא אחזור אליו.

בין כל אלו עוד הספקתי ללדת את ביתי הקטנה, ילדתי אותה בתל השומר, אני שוכבת שם עם צירים ללא אפידורל ( אגב באף אחת מהלידות לא קיבלתי, לא מתוך אידאולוגיה, אלא מתוך בושה ומתוך הרגל שלא מגיע לי לדרוש משהו) ביקשתי מבעלי לקרוא לאחות כי לא יכולתי לשאת את הכאב, הוא ישב בקצה החדר ואמר " לא קם לקרוא לאף אחד!" בינתיים נכנסו לחדרי בערך 10 סטאז'רים להשוות ביני לבין היולדת שצורחת בחדר הסמוך, אומר הרופא " תראו יש להן אותם צירים זו סובלת בשקט" בעלי קם וצרח על הרופא ש" מה זה פה איך אתם מעזים להיכנס לכאן". שוד ושבר אסור לו להיות לידי, בעודי בכאבים עוד סופגת עלבונות ואי נוחות בחדר הלידה. הגענו הביתה בעלי מניח את התינוקת כמו חבילה ליד הדלת בסלקל ויצא מהבית כהרגלו נעלם.

אימי עברה להתגורר בנתניה והוא כל כך רצה שנגור לידה, אני לא רציתי וסירבתי בתוקף, אבל זה לא עזר לי בסוף עברנו לנתניה. הבנות גדלו והבית היה קשה מנשוא, הוא התחבר לקבוצה עבריינית, ואני לא ידעתי מי הם, הוא דרש שאבשל להם וכל יום לצהריים הביא חבר אחר.

בגיל 47 באמצע החיים ממש, אני מגלה גוש בשד, ובתוך תוכי ידעתי שאחלה, סבלתי כל כך ואמרתי לעצמי יום יום איך אשרוד את החיים האלה, מצד אחד המחלה הנוראית הזו ומצד שני אני "זוכה" לטקס בוקר באיומים וחניקה שאם הוא ישמע שמשהו אינו כשורה הוא שובר לי את המפרקת. חודש ימים שמרתי בבטן את גילוי המחלה ורק לאחר חודש סיפרתי לאחותי, היא מיד הפנתה אותי למומחה כירורג מצוין ולמחרת כבר נכנסתי לחדר ניתוח. פה מתחיל המסע הארוך של שנה,בתהליך הזה כבר ראיתי את המוות, פגשתי אותו, אמרתי לעצמי, לאן הגעתי ?! נפל עליי עולמי ורק הילדים היו לנגד עיניי, ואז החלטתי להילחם בכל כוחי במחלה הארורה הזאת. לאורך המסע הזה תמכו בי אחותי שעזבה עבודה ובעל בפריז והייתה איתי חודשיים יום יום , לעזור לי, וביתי הגדולה שהייתה מסיעה אותי לטיפולים.

היחסים בנינו היו כה גרועים שהתביישתי מהשכנים, מהצעקות שנשמעו למרחקים ואף אחד מסביב לא ידע שאני סובלת מאלימות קשה, למעט אחותי ואימי וכמובן הבנות. הוא החל לחזור בבקרים ב 5 לפנות בוקר לחדר נפרד והיחסים הדרדרו לגמרי. משנודע לי שניצחתי את המחלה הזו, ידעתי שאני כבר לא מפחדת יותר מכלום ושאני כזו גיבורה שנלחמתי, הבטחתי לעצמי שאת שארית חיי אני אחיה הכי טוב שאפשר!! זעקתי בתוכי, ואמרתי לעצמי עד כאן !! הגיעו מים עד הנפש !! ואז אזרתי אומץ ודרשתי ממנו בכל תוקף גירושין! הפעם בלי היסוס בביטחון ובעוז אדירים. הוא הסכים אבל הכריח אותי לחתום לו שאני מוותרת על הכל, הביא פיסת נייר ודרש שאחתום. דיברתי עם אחותי והיא הזהירה אותי לא לחתום על שום דבר. אבל בכל מקרה שום דבר לא היה רשום על שמו כי העבריין למד רבות מהעבריינים, אפילו בבית המשפט כשנקרנו לדיון, טען שהוא משתכר בפרוטות, וכשראה אותי משוחחת שם עם אחד הגברים צרח עליי ליד העו"ד בפרוזדור שאני עדיין לא גרושה שאזהר!! ובכל זאת הייתי נחושה לצאת לחופשי.

כצפוי הוא לא עמד בהתחייבויותיו כלפי וכלפי ביתי הקטנה, ובנוסף הוא בא לבית ולקח את כל הריהוט שנראה לו יקר ערך. לא פניתי לרשויות כי ידעתי שלא אקבל דבר! בשעה טובה הגענו לדיון ברבנות להתגרש!! הוא שואל את הדיין " אני יכול לתת לה סטירה אחרונה?", הדיין השיב לו " עכשיו אני מבין הכל".

 

זהו יצאתי לחופשי, והתחלתי והגשים את החלומות שהיו לי כל חיי, הראשון עברתי לדירה משלי עם ביתי הקטנה, השני הלכתי לעשות שחזור שד, והשלישי הוא שהלכתי ללמוד איפור אצל המאסטרית, עדה לזורגן, ומשם התחלתי לפרוח. חיי קיבלו גוון חדש במלוא מובן של המילה. האיפור תמיד היה חלק מחיי בתפקיד של להסתיר, ללבוש מסכה, כשאני יוצאת מהבית להראות שכביכול הכל נראה בסדר אצלי, היום כשאני מתאפרת ומאפרת את לקוחותיי מה שמנחה אותי זה כמה יופי אפשר להוציא החוצה ולהראות לעולם.

פתחתי סטודיו בביתי ועשיתי מלא השתלמויות והיום אני מאפרת מקצועית בטלוויזיה, בחדשות הבינלאומיות, כלות ואיפור ערב. מהיציאה לחופשי לאורך כל הדרך, אני באמת זוכה להמון אהבה, תמיכה והערכה בלי סוף, זה העצים אותי כל כך, אני עובדת ברוגע ובשלווה ואני גאה היום להיות מאפרת מובילה, מצליחה ובעיקר נהנית יום יום ,לפעמים אני לרגע לא קולטת שאני אביבה עצמאית חופשיה, ובשבילי להגיע ממקום כל כך נמוך ולהמריא לשמיים עם חיוך רחב, כי מגיע לי ליהנות בחיים האלו, ממלא לי את הלב באושר ושמחה.

לאחרונה השתתפתי בתוכנית "נכנסות לארון" בערוץ האופנה הישראלי ונשאלתי על הבגדים החשופים שלי, עניתי שהייתי כל חיי בהסתרה ובגולפים שמכסים גם בקיץ, הייתי נכנסת לים עם ביגוד מלא, עכשיו אני לא צריכה להסתתר יותר, אין לי מעצורים !!

היום אני עדיין מאמינה באהבה ואני יודעת שבן הזוג הבא שלי צריך להיות קודם כל חבר טוב שלי, מישהו שאפשר להניח את הראש ולהירגע, משהו יכול להכיל את המשקעים והצלקות. היום אני כבר לא מוכנה להתפשר כי אני יודעת שמגיע לי, אני יודעת כמה אני גדולה מהחיים.

 

גדולה מהחיים I אביבה שדה     יום בינלאומי אלימות נגד נשים

 

 

 

 

 

 

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למלכה אסתר מגזין אינטרנט

Log in with your credentials

Forgot your details?